לילה אחרון בפיניקס שאריזונה הרחוקה. חם פה כמעט כמו בגהנום. פשוט יש ימים חמים עוד יותר. כמו בסוף השבוע האחרון. נחתתי בחצות של יום ראשון והיה שלושים מעלות (בצל 🙂 ). היום בדרך למשרד הרכב מדד 105 מעלות פרנהייט שזה 40.5 ובדרך העלה ל-107 שזה קצת יותר מ-40.5. אתמול יצאתי בצהרים לרכב של המנהלת שלי לאסוף את הקניות שביצעתי טרם הנסיעה מאמאזון ושלחתי אליה, כרגיל. היא נחרדה לדעת שיש שם מכשור אלקטרוני שמתבשל בחום. יצאתי לחמש דקות והזעתי חצי שעה.

אבל על מה שרציתי לכתוב היה רצף של חוקי מרפי שנתקלו בי מתי שהוא בדרך לכאן..

מצבי הרפואי מקנה לי אישור ממקום העבודה לטוס במחלקת עסקים. זה מאוד מקל בנסיעות הארוכות האלו. רציתי לטוס במוצ”ש ככה שאגיע בראשון ואספיק לנוח אך לא נמצא מקום ולכן הסתפקתי בטיסה של ראשון בצהרים. יש בזה יתרון שנמצאים עם המשפחה במשך כל הסופשבוע, ישנים כמו בנאדם, מסיעים את הילדים לבית הספר וקצת לאחר מכן נוסעים אל השדה. הטיסה עברה בסדר ואחרי שנחתתי בניו יורק ועברתי את הבדיקה הבטחונית פסעתי תחילה לחפש את הגייט (שער היציאה) של הטיסה הבאה שהייתה בקצה הטרמינל וכשהגעתי מסתבר שהחליפו שער. הגעתי גם לשם גוער בעצמי שיכולתי לחסוך את המאמץ ולהסתכל בלוח הטיסות, אלא שלא רע לחלץ עצמות וללכת קצת אחרי טיסה ארוכה. מסתבר שהשער החדש נמצא בקרבת הטרקלין שהיה הומה באותה שעה. כנוסע במחלקת עסקים פסעתי פנימה כהרגלי. רעב לא הייתי (כבר חצות ויותר שעון ישראל) והסתפקתי בכוס יין, ולהטעין את המחשב והסלולרי. החשמל בטיסה משום מה לא עבד והסוללה של המחשב התרוקנה כמו גם של הסלולרי ממנו אני קורא ספר שהורדתי באפליקציה “עברית”.

מתי שהוא הגיע הזמן לעלות לטיסה הבאה לפניקס. פה זה מתחיל. יצאתי מהטרקלין והופתעתי שהטיסה מתעכבת ומתעכבת ובכל דקה-שתיים מתעדכנת לאיחור נוסף. בנקודה מסוימת החלטתי לחזור לטרקלין ולנוח שם אלא שבכניסה סרבו להכניס אותי כי.. אינני זכאי. ממש יופי. טענתי בפני פקידת הקבלה שהייתי כבר בפנים ואפילו הפקידה הקודמת עדכנה בעט את שער היציאה המעודכן. כנראה שנתקלתי במנהלת ביצ’ית שכן זאת שלידה רטנה שיתכן ופקידת הקבלה שנעדרה מכסאה באותו הזמן עדכנה את השער אבל לא נתנה להכנס. לא רציתי לריב יותר מדי רק שאלתי למה?! והיא אמרה שהטרקלין משרת רק טיסות בינ”ל ולא טיסות פנים. ואני הרי לפני טיסת פנים. חזרתי לשער ומסתבר שיש כבר כשעתיים איחור ביציאה, פשוט כי המטוס שלנו מתעכב בדרך לכאן. התנחמתי בכך שיצא לי לראות את מחצית המשחק בין גולדן סטייט לקליבלנד.

כשהגיעה הטיסה סופסוף כבר הייתי ממש עייף. התיישבתי, נחגרתי והתעוררתי להמראה לראות אותנו ממריאים וחזרתי לישון. כשהתעוררתי כל הדיירים מסביב כבר סיימו לאכול. לי לא הציעו אז החלטתי לוותר. גם שתי הדיילות היו מאוד לא נחמדות ככה שלא הוסיף חשק.

נחתנו לקראת חצות, המתנתי למזוודה וראיתי בחור מרים את שלי לתוך ערימת מזוודות. התקרבתי וראיתי שהמזוודה מאוד דומה אבל לא שלי. היה שם אוסף די גדול של מזוודות ובינהן.. זיהיתי את שלי. אחת הנשים בחבורה ראתה אותי ומלמלה שזאת לא נראית מזוודה שלהם. ממש כעסתי..! בתור אחת שנראית אמא שלהם נראה שגידלה חמורים בבית אם הם אינם מסוגלים לזהות מזוודה לא שלהם. רטנתי בפניה שהם צריכים להיות יותר זהירים! והלכתי משם להסעה לאזור השכרת הרכב. כשהגעתי לתחנה בדיוק אז נהג האוטובוס סגר את הדלתות והתעלם ממני. מרגיז, במיוחד בחום הקייצי של אריזונה. השאטל הבא הגיע והוביל למתחם גדול של השכרת רכב. זהו בניין רחב בן מספר קומות שמיועד להשכרת רכב בלבד. כמו באמריקה. ירדתי בתחנה של Hertz, שזאת חברת ההשכרה שאיתה עובד מקום העבודה שלי. מתישהוא עשו לי סידור של הרץ-גולד (Hertz Gold Member). זה סידור מאוד נוח. אתה מגיע ללוח אלקטרוני שם מופיע שמך ומספר העמדה שם ממתין לך הרכב. הולך משם ישירות לרכב, נכנס ונוסע. ביציאה השומר מוודא את פרטיך באמצעות רשיון הנהיגה וקדימה הפועל. בדרך למסך הגדול עוד בדקתי אם בשילוט הדיגיטלי מעל מכוניות מסוימות של משכירים במעמד זהב כמוני מופיע שמי. לא הופיע והגעתי למסך המרכזי הגדול וגם שם לא הופיע. למרות השעה מאוחרת היה תור לא קטן ונאלצתי להמתין. כשהגיע סוף סוף תורי, ביצעתי את ההשכרה, קיבלתי ניירת ומפתחות, נכנסתי אל הרכב, כוונתי מראות וכו’ הכנסתי כתובת המלון ל-Waze ויצאתי לדרך. כשהגעתי לשער היציאה, השומר וידא את רשיון הנהיגה למול פרטי ההשכרה ולתדהמתי ההזמנה רשומה ע”ש מישהו אחר. כלומר אני סוג של גנב.. פה ניהלתי את הסיטואציה היטב, חזרתי חזרה קצת כועס למשרד. עדיין היה תור אך הגעתי מייד לפקיד ונראה לי שזו אשמתו. הוא די הרגיש לא בנוח וקיבל אותי מייד. טענתי שיש בעיה שהוא כבר השתמש בכרטיס אשראי ככה שהשוכר האחר ירוויח אך זה טען שאין זה כך. מפה לשם מסתבר שמספר האישור בהזמנה שלי מקפיץ פרטים של עובד חברה אחר ככה שלמעשה – לי אין הזמנה! מה שהסתבר שקרה שבטעטת הועתקו פרטי הזמנה של עובד אחר לתוך ההזמנה שלי. מצד אחד – קורה.. מצד שני – למה לא לשים לב לפרטים. באשפוז יום אף פעם לא קרה שקיבלתי טיפול של מישהו אחר ושם העומס מן הסתם הרבה יותר גדול. כבר היה אחרי אחת בלילה וזה גם ככה לוקח כחצי שעה נסיעה עד למלון. התקשרתי לסוכנת ולמזלי תפסתי אותה ושיטחתי בקצרה את השתלשלות העניינים. היא לא לקחה אחריות (שונא את זה!) וניסתה להפיל על השכרת הרכב לבצע הזמנה אך זה טען שאינו מבצע הזמנות חדשות אלא מוסר רכבים להזמנות קיימות. ביקשתי ממנה שהיא תטפל בזה וטענה שזה יקח מספר דקות. בין לבין העובד במקום חייך ואמר שהיום אני מציית להרבה מחוקי מרפי..

תוך המתנה התקנתי את האפליקציה של הרץ, ובסביבות השעה שתיים וקצת לפנות בוקר ראיתי שנוספה הזמנה חדשה במערכת. אלא שאז הפקיד ביקש שאעבור לסוף התור. טענתי שאני כבר מתעכב פה למעלה משעתיים – אך זה טען שאין לי הזמנה. אמרתי לו שכבר יש אך זה גרס: לפני כן לא הייתה לך… התרגזתי אך בלעתי. אחרי שקיבל נהג נוסף התייצבתי מולו והגשתי את הנייר עליו כתבתי את מס’ האישור החדש. הוא דווקא לא סירב ואף הודיע שישדרג את הרכב בגין כל הטרחה. הסובלנות משתלמת.

יצאתי משם בשתיים וחצי והגעתי למלון בשלוש. הלכתי לישון רק בארבע עם כל ההתארגנות והתעוררתי בסביבות שש. בשעה שמונה כבר הייתי צריך להעביר ישיבה שבועית.

זהו הלילה האחרון ומחר בשעה הזו אהיה בדרך לניו יורק. כמו בפעם שעברה יש לנו מספר שעות להסתובב בעיר הגדולה. נחמד לי מאוד להיות תייר לעת מצוא ולטעום טיפה מהעולם.

זהו גם השבוע שבו החל מחזור י”א של הרבלימיד. בסך הכל בסדר, פעילות מסוג ש.ל.ש.ל. תקפה כרגיל ביום הראשון, ברכת מערכת העיכול לשובה של התרופה לסל תרופות הבוקר. אפילו דקסה לקחתי אתמול והיום וביומיים הקרובים. החלטתי לנסות מינון יורד: 8,6,4,2 מ”ג. סה”כ נותן את ה-20 מ”ג השבועי. לשמחתי כבר נעצמות לי העיניים וגם השעון החליף תאריך כי כבר אחרי חצות. ומחר יום עמוס ולא רק בקניות 🙂