על קו המים

קיבלתי היום תגובה מעניינת לפוסט הקודם שלי שהכריחה מענה מהיר: מהו פרק הזמן שנחוץ לשהייה בבית אחרי ההשתלה בטרם חוזרים לעבודה. זה גרם לי לעיין בפוסט שלי ממוצאי שבת האחרון ולגלות שהשארתי קצוות פתוחים. לקוראיי הנאמנים סיפרתי על ההתרגשות והחשש מפני דיקור מח העצם. סיפרתי ולא חזרתי מאז. האמת המפתיעה היא שבאופן תמוה ביותר הדיקור עבר באופן פחות כואב מהותית מאשר בפעמים הקודמות. לא יודע להסביר מדוע..

שכבתי על המיטה בהכנה לדיקור. הרכיבו לי את מסכת החמצן והגז שזרם בעוצמה אל תוך אפי גרם למעט תחושת לחץ. התרכזתי בנשימות בכדי להרגיע את עצמי וידעתי שרק הומור יפיג את העננה. שאלתי את הרופאה אם העיסוי כולל שמנים ארומטיים ואת האחות שישבה בטעות על כרית שעל אחד הכסאות אם הכרית מחוממת בשבילי. צחקנו ואז הרופא המרדים הכניס לי את שני חומרי ההרדמה, איחל בהצלחה והתיישב. הבטתי בשעון והרגשתי את הדעיכה. ואז התעוררתי. הבטתי שוב בשעון וראיתי שאפילו לא עברה רבע שעה. אני לבד בחדר ואחרי הדיקור. הכאב בגב התחתון ממחיש זאת. המשכתי לנמנם עוד כשעה קלה, ביקשתי אופטלגין ולו בכדי להקהות את הכאב שהחל להתעצם והמשכתי בסידורים רפואיים לטובת השתתפותי במחקר רפואי. אני מאוד מקווה שהבדיקות יעברו בהצלחה באופן שיאפשר גם לי לתרום את חלקי לטובת המחקר הרפואי בתרופה מועמדת נוספת למלחמה במיאלומה. צעדתי אל הרנטגן ואל מגרש החניה, מודה לאופטלגין שמקהה את הכאב. אלא שהכאב מאז בקושי מורגש יחסית לעוצמתו בפעמים הקודמות. אישתי טוענת שהכל עניין של גישה: שהגעתי הרבה יותר רגוע לבדיקה יחסית לפעמים הקודמות. לא מסכים. בכל הפעמים ישנתי בזמן הבדיקה. זה בטח משהו אחר למרות שמסכים שהייתי הרבה יותר רגוע לפני הבדיקה ובטח שאחריה. כותב ונזכר בפעם הקודמת שבקושי ירדתי מהמיטה ואיך שצעדתי אל הרכב בכבדות.

באחד הביקורות שאלה אותי ד"ר אבני כמה פעמים מאז ההשתלה הייתי בים ולמה אני מחכה.. אתמול בבוקר (רביעי) נפל לי האסימון שטרם הייתי והנה עוד חודש אני בעבודה אז נסעתי לחוף ראשון ואת הריצה שנמצאת בהקפאה החלפתי בצעידה על קו המים. יש לי חבר שסיפר שניתן לרוץ מחוף ראשון עד נמל יפו וחזרה לאורך החוף. נשמע לי מוזר עד כה – הייתי משוכנע שקיים מחסום בין חוף ראשון לחוף בת ים וששווה לבדוק את זה. אני הסתפקתי בצעידה לאורך החוף עד המזח שבטיילת בת ים. זו הייתה החלטה ספונטנית ככה שהייתי לבוש בג'ינס כאילו אני בדרך לעבודה. זה לא הפריע לצעוד אלא שבדרך חשתי שאפילו השמש החורפית מחממת ואני בכלל אמור להסתתר מהשמש. בדרך הקשבתי לרעש הגלים מחד וחשבתי על כך שאני אחרי דיקור מח עצם ונמצא בהליכה על שפת הים מאידך. בתום הצעידה המשכתי ל"עדן" להצטייד בכמוסות כורכום ובירק ירוק וכתום (כרוב+כרובית+ברוקולי+גזר) אורגני בכדי לחזור אל השיקים מהם נמנעתי מאז ההשתלה. היום עמלתי לארגן את כוס השייק הראשונה. לפני כן היום דאגתי שאשתי תצטרף אלי לבילוי בחוף הים. אתמול ראיתי לא מעט אנשים שיושבים בכיף באילו מהמסעדות ובתי הקפה בטיילת, שותים תה ונראים נהנים מהחיים והם אפילו לא עברו השתלה. גם לי מותר! הגענו אל החוף וישבנו באחת המסעדות. ביקשנו שיפתחו לנו שמשיה למרות שהיה נעים בשמש, אני שתיתי תה ואח"כ אספרסו, אישתי סעדה בהנאה ואני כמובן נמנעתי מכך. בין לבין המטרה הושגה: אני פשוט נהניתי להביט אל הגלים, לראות את הכחול של הים ואת התכול שבשמיים, לספוג בנשימות עמוקות את אויר הים ואת האוירה של לבלות בזמן איכות לבד עם אישתי. לפני שמזדרזים לחזור לשגרה של הקו בית-עבודה יש לשאוף להשלים צעידה על קו המים.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, מאת David. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

אודות David

בן 52, נשוי + 4, גר במרכז הארץ לאחר ילדות מקסימה בעיר צפונית ורחוקה בשכונה לא שכונה מרובת ילדים, משפחות קשי יום ואתגרים לחיים. בצבא התברכתי בחמש שנים פעילות ברובן פעילות מאוד ברמת הגולן עם התמחות באפיון תחמושת, חומרי נפץ וחבלת שדה. לאחר חמש שנים אתגריות בטכניון, התחלתי את הקריירה בהיי טק, לגדל את ילדיי ולפנק את אשתי ומתי שהוא תוך כדי לידת הילד הרביעי השלמתי גם תואר שני במנהל עסקים בהצטיינות יתרה עם תזה. עובד בחברת הייטק עם אותם החברים כבר למעלה מעשור, נהנה מאוד מהעבודה שמפצה על השעות הרבות. עוסק בפעילות התנדבותית קהילתית במעט הזמן הפנוי ובספורט אתלטי שבו הצטיינתי ובעבר ואליו התמכרתי מחדש עד לאחרונה. גאה לציין שהתנדבתי ביחידת חילוץ מקריסת מבנים על כל צרה שלא תבוא. משתדל שהבלוג הזה יהווה מגדלור לכל אותם שותפים לדרך שמרגישים אבודים במדבר של דאגות וחרדות.

3 תגובות בנושא “על קו המים

  1. איזה כף זה ללכת בחול על חוף הים להריח את היוד במים (עוזר מאד לאסמטים – מי כמוני יודעת) ולתת לרגליים לצעוד על משטח רך שאינו מתנגד לך (התעמלות בונה עצם)
    לספוג קרני שמש מחממות (ויטמין D) ולשתות לאחר מכן קפה טוב שמישהו אחר עשה והגיש לך (ויטמין פינוק) בקיצור – תמשיך ככה, שני

  2. דויד יקר,
    חזרה לעבודה? לפחות חצי שנה להיות בבית. למרות שכל גוף מגיב אחרת. את זה מושתלים צריכים לדעת ולהבין. אין מרשם יש תחושות של הגוף. אני אחרי 4 חודשים של השתלה שניה הרגשתי מאוד מחוזקת אבל במשך חודשים הייתי עם שיעור ונזלת מודלקים עד שהוכרעתי והגעתי לאישפוז עם דלקת ראות ווירוס RSV וחשש לשחפת. שבוע ימים של בידוד ושתי אנטיביוטיקות דקירות חוזרות ונשנות בידיים בכדי למצוא וריד אני כמו מסננת. כך שאין מרשם למתי חוזרים לעבודה. צריך לעשות הכל בהקשבה לגוף. תמשיך לכתוב כי מעניין לקרוא דברים של מושתל.
    שבת שלום אורנה

    • היי אורנה, אין ספק שכל אחד צריך ללכת עם התחושות שלו. להקשיב קודם כל לגוף שלך ולא ל"עיצס גייברס" של אחרים – את מכירה את גופך טוב יותר מכל אחד 🙂 שני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *