עייפות גדולה תקפה אותי בסוף השבוע. בדיעבד מסתבר שעשיתי שטויות.
החדשות הטובות והשמחות של היום הן תום עידן הזריקות לעת עתה. כותב את זה ונזכר ששכחתי לקחת את הכדורים של הבוקר.. את הליריקה, האציקלוויר והכדור החדש לדילול הדם שמחליף את זריקות הקלקסן. הפסקתי לכתוב ורצתי לקחת בשמחה ובששון. בשבועיים האחרונים הבוקר נפתח בטקס הזרקה יומית: מציאת מטרה בבטן התחתונה, חיטוי המקום, נסיון דקירה שאם כאב אז מחפשים מקום בסמוך לו שבו לא מרגישים את הדקירה ואז מסיימים את התהליך. נשמע אולי כואב אבל ממש לא כשדוקרים במקום הנכון. הבעיה שהחומר כואב – אט אט הוא צורב במידת מה. לאחר מכן הכאב מטריד. כותב וחושב כמה טוב שזה מאחוריי. לשם השוואה המצב שונה בתכלית עם זריקות הנויפוגן, לידיעת כל מי שיצטרך להזריק בעתיד Velcade, או נויפוגן (לפני ההשתלה). אלא שכפי שכתבתי שבניגוד לקודם, קלקסן כואב!
זו התוצאת העיקרית של הביקורת באשפוז יום מח עצם מאתמול – מציאת תחליף לזריקות. הסימנים מהזריקות בבטן ממש הבהילו אותי והייתי משוכנע שגם את הרופאים. מאוד רציתי שהביקורת הזו כבר תגיע ולו בכדי למצוא תחליף לזריקות הכואבות הללו. כשיצאנו מהדסה אחרי שיחה עם ד”ר אבני הודעתי לאישתי שאני מאוהב. וזו לא הרופאה הראשונה 🙂 וזה לא ששבעתי נחת בפגישה, היא גם לא חסכה את שבטה ממני. מצד אחד שמחנו כולנו לראות שהמדדים משתפרים וההמוגלובין חצה את רף ה-13, שנראה ששנים הוא לא היה שם. שיתפתי אותה שזה מסביר את היכולת שלי לרוץ יום אחרי יום ואת השמחה שלי שהייתי מסוגל לזה לא יום אחד, אלא יומיים רצופים. פה היא ממש כעסה עליי, גערה בי שבמצב של קריש דם ברגל אני משחק עם זה, כמו גם עם מצבי היציב לכאורה אך גם השברירי. טענתי שזה מסביר את העייפות הגדולה שאפפה אותי בסוף השבוע. ד”ר אבני ביקשה ממני לשכוח מריצות לשבועות הקרובים. יחד עם זאת הסימנים בבטן שלי ממש לא גרמו לה להתרגשות; להיפך – לחיוך. היא שיתפה שהתלונה הזו ממש שכיחה בקרב מטופלים שמקבלים את הזריקה הזו ונוטים להלחץ מהסימנים שזה משאיר. זה מאוד הרגיע – אם היא רגועה אז גם אני. נראה גם שהזריקות בסך הכל עשו את העבודה כמו גם השימוש בשרוול האלסטי שעל השוק ובבדיקה השוואתית נראה שהנפיחות בשוק ירדה. תובנה נוספת מהשיחה היא שפומליות, אחד מהפירות האהובים עלי, יוצא מהתפריט. הפומלית, שנמנית על משפחת האשכולית, איננה מומלצת כלל כשנוטלים מדללי דם..
באשפוז יום מח עצם קיימת שגרה קבועה שאחרי שלוקחים דמים לבדיקת מדדים יש להמתין לפחות שעה וחצי עד שחוזרת תשובה ואז ניתן להכנס לשיחה עם הרופאה. לרוב זמן זה פנוי. אתמול ניצלנו אותו לביקור במחלקת השתלת מח עצם. כשאני הייתי מאושפז הגיעו מספר מושתלים (לאו דווקא רק חולי מיאלומה) שהיו מאושפזים זה מכבר לביקור עידוד (בבואם לביקורת) והחלטתי שגם אני רוצה להעביר את זה הלאה. ביקשתי להפגש עם מאושפז בהשתלה עצמית שזקוק לעידוד (אין לי הכלים והנסיון לדבר גלויות עם מושתל מתורם). הפנו אותי למושתלת עצמית אותה לא מצאנו בחדר אלא פגשנו בחדר המשפחות. זו אינה חולת מיאלומה אלא חולה במחלה אחרת שמקבלת כימותרפיה במינון גבוה מזה מספר ימים כשההשתלה מתוכננת להיום. פגישה לא קלה לטעמי. היא הייתה מעוכה לגמרי, שכובה על אחותה שתומכת בה. כאב לי עליה; הזכירה לי אותי ביומיים הקשים שלי, אך נראה שעוברת עליה תקופה לא קלה. ניסינו לעודד אותה שזה חולף והנה אני לראייה לפני פחות מחודש הייתי שם. הסכמנו כולנו שהצוות נפלא ומסור ושהיא בידיים טובות. איני יודע מה מידת ההצלחה של ביקור העידוד הזה, אבל אני יודע כמה ביקורים מעין אלה תרמו לי ולדעתי צריך להמשיך עם זה. כשנפרדנו לשלום היא פקחה את עיניה וחייכה. זה הספיק.
את צודקת לגבי ההגדרה שזו הרכבה של פומלה ואשכולית. באשכולית יש ויטמין K שהוא מגביר קרישת דם ולכן סותר את פעולת התרופות מדללות הדם.
ההנחה היא שהפומלית גם כן עושה אותו הדבר. יחד עם זאת לא הצלחתי למצוא ברשת הוכחה לכך שבפומלית קיים ויטמין K. מצד שני לא רוצה להסיק מסקנות שנוגדות את המלצות הרופאים. יש רעיון כיצד לפתור את זה?!
תשאל אולם לגבי פומלה לא מורכבת. לדברי אגרונום אינה נושאת את אותם מרכיבים כמו באשכולית. תבדוק גם אצל תזונאים – בטח יודעים.
היי דייויד,
בעניין הפומלית – זו הרכבה של פומלה ואשכולית – ואשכוליות זה המוצר האסור… אבל פומלה – הפרי המקורי והלא מורכב, אינו מאותה משפחה ולא מכיל את החומר האסור, ולכן כדאי לך להתייעץ לגביו עם הרופא, אני חושבת שאותו יאשרו לך 🙂