יום שישי, 28 בנובמבר 2014, Day 10 (היום העשירי מאז ההשתלה).

היום הוא יום הולדתי ה-47, אבל ניגע בזה אחר כך. אם עד כה הדברים התגלגלו פחות או יותר באופן סביר, אתמול (חמישי) זה הגיע…

כבר בבוקר חשתי סימנים של אי נוחות, נקרא לזה ככה. עד הצהריים החום החל לעלות ואני פשוט נפלתי לתוך המיטה ממנה לא יצאתי עד היום מתישהוא. כשקלטו שהסימנים אינם טובים: חום גבוה, לחץ דם, כאב ראש החלו למלא אותי באנטיביוטיקה. ביטלתי את כל הביקורים המתוכננים. לעזאזל אני חולה! חלק מהזמן ישנתי. אחותי ששהתה לצידי באותו הזמן סיפרה לי אח”כ שפשוט מילאו אותי באנטיביוטיקה. אופטלגין הוריד את החום אך הוא חזר בלילה ויחד איתו עוד סטים של אנטיביוטיקה ואופטלגין. נראה לי שגם בלילה היה סט נוסף אך מי סופר…

הספירה אתמול הייתה נמוכה, 0.8, אך היום כבר הייתה נמוכה בהרבה: 0.2. באופן מעשי אני ללא כדוריות דם לבנות!! יחד עם זאת זו הייתה החדשה הפחות מרעישה של הבוקר: הודיעו לי שאני צריך לקבל מנת דם (המוגלובין נמוך) וכן מנת טרומבוציטים (מדד הטסיות מאוד נמוך). האחרון קצת תסכל אותי כי את התורמים שלי הזמינו ליום ראשון כך שהקפדתי שזה יהיה מתורם יחיד ולא “קוקטייל”. מעט מאוחר יותר במקלחת הבוקר הקישו על הדלת שאזדרז.. המנות (“מוצרי דם”) מחכות. הפרוצדורה עברה ללא בעיה מיוחדת, תודה לאל.

בין לבין אתמול עוד חשבתי שאיך לעזאזל כל כך רציתי לעבור את זה בלי המשבר הזה, שלי זה לא יקרה. אחת האחיות הרגיעה אותי שהיא טרם ראתה מטופל ללא חום כך שאני לא יוצא מהכלל. ככה שעם התשישות הזו ועם הרביצה הזו במיטה עדיין גררתי את עצמי מחוץ למיטה אל הכיור הן בלילה והן בבוקר ולא ויתרתי על היגיינת הפה. הכי עצוב זה לחטוף את תופעות הלוואי האלה של פצעים בפה כי הייתי שקוע מדי בלרחם על מצבי..

אה, כן.. לאישתי ולי יש סוג של הומור לכנות את תופעת הלואי של פעילות המעיים בשם פעילות מהשורש ש.ל.ש.ל. ולצערי, פעילות זו חזרה ביתר שאת היום. בימים האחרונים מאז שהתופעה החלה לתת אותותיה התחלתי לאכול בננה ליום – פרי שלא נגעתי בו שנים והכל בכדי להמנע מפעילות ש.ל.ש.ל. אך היום זה כבר ממש הצריך לערב את הצוות הרפואי.

בצהריים הגיע שליח עם הפתעה מאוד נעימה, מאוד לא צפויה אך מאוד כואבת: פלאטה ענקית של פירות טריים חתוכים, קופסא גדולה של פררו-רושה ובלונים יפים מרחפים ותלויים ממעל. החבר’ה מהעבודה אירגנו לי הפתעה קטנה. אך אליה וקוץ בה – אסור לי בתכלית האיסור לגעת בפרי שלא עבר פעילות חיטוי וההיגיינה בו הוכחה. הפרי גם חייב להיות גם טרי וגם מקולף ככה שהתותים המקסימים והפירות היבשים ושאר הדברים הטובים יטרפו מחר ע”י שאר בני המשפחה.

זה היה מוזר לחגוג היום את יום הולדתי בכזה מקום מנותק ממשפחתי. שלושה מילדיי עדיין חולים. באמצע הלילה נאלצנו לאתר את חברת “הביקור רופא” איתו עובד הביטוח הרפואי שלי בכדי לשלוח רופא הביתה לבדוק את אחד מילדיי. זה באמת מתיש – בפרט את אישתי. הבן השני שלי, היחידי שבריאותו תקינה ,הגיע הערב לשהות איתי (והוא כבר עמוק בתוך השינה בזמן כתיבת שורות אלה). אחה”צ הגיע חבר לביקור קצר, גיס אחד שלי הגיע בצהריים לשהות לצידי, וגיס אחר הגיע מאוחר בערב עם איתי (בני) וכך ארבעתנו ישבנו בשעת לילה מאוחרת בחדר המשפחות ונשנשנו עוגת תפוחים שאישתי הכינה ליום הולדתי ותה קמומיל.

הייתי כבר בדרך למיטה אך החלטתי שהצורך עכשיו הוא לגולל את היומיים האחרונים שהיו אולי המורכבים מאז הגעתי. אני בתקווה שמחר יפציע שחר של יום חדש ונזכה לראות את הספירות עולות. ואם לא.. גם למחרת יש יום. שבת שלום.