הדרך למעלה?

יום שלישי, 25 בנובמבר 2014, Day 7 (היום השביעי מאז ההשתלה)

חדשות טובות הגיעו הבוקר – הספירות החלו לעלות!! הספירה (של הכדוריות הלבנות) הייתה שלשום 1.3, אתמול 0.9 והיום 1.0. בהחלט בשורות מפתיעות ומשמחות עבורי. אתמול נאמר לי שהצפי לעלייה יסתמן רק לכיוון סוף השבוע אך הנה – המלחמה משתלמת.

אתמול גם התחלתי לקבל זריקות נויפוגן. אלו אותן זריקות שקיבלתי לפני שאיבת תאי האב ע”מ להגביר במאוד את הייצור של הכדוריות ותאי הדם ע”מ לשאוב כמה שיותר תאי אב. עתה מקבלים מהכיוון ההפוך – לנסות ולהגביר את הספירות הנמוכות.

אתמול גם התחלתי לחוות את חוויית השלשולים. כאב בטן מוקדם בבוקר הודיע לי שעליי לרוץ לשירותים. לא שזה הפתיע מישהו מהצוות, הכל ע”פ התכנית נאמר לי. נתמודד גם עם זה. בהתחלה פחדתי להתרחק מהמחדר. מאוחר יותר כשהבנתי שיש רגיעה מתמשכת אף ליוויתי את אישתי לבנק הדם ע”מ לקבל רשימת תורמי טרומבוציטים פוטנציאלית (למקרה הצורך). הופתענו מאוד מכמות התורמים, בהחלט הישג לבנק הדם שגייס בזכותי עשרות מנות דם לצרכיו.

בסך הכל הימים האחרונים עברו באופן חיובי יותר משציפיתי. הקפדתי על הליכות מחוץ לחדר, הקפדתי להיות מחוץ למיטה כמה שיותר אבל על שינה טובה בלילה וגם שנת צהריים (מתי הייתה לי כזאת?) לא ויתרתי ואף היקפדתי (עד כה). היו אצלי מעט אורחים והבחנתי שלרוב זה מרומם את הרגשתי. לעיתים בלילה ישנתי 8-9 שעות ותהיתי מתי לאחרונה זכיתי לרצף שכזה..

תאבון לא היה וחיפשנו פתרונות. הדבר הטוב ביותר הוא אוכל מהבית. שאפו גדול לאישתי שדאגה לי למרק עוף טרי עם אטריות רחבות מדי יום, סלמון הישר מהתנור עם לימון חצוי טרי, גבינות עיזים, ובעיקר מיץ רימונים סחוט טרי שסחטה בטרם הגיעה. זהו טיפ מצוין שקיבלתי מעמיתה באמ”ן שהייתה מאושפזת פה עד זה מכבר. אני סבור שחשתי באופן מוחשי את מה שנאמר על סגולותיו של הרימון ואף בכתיבת שורות אלה אני ממתין להגעתה של אישתי עם כוס מלאה במיץ רימונים סחוט טרי.

אוכל בכלל פה הוא בעייתי מאחר ותיאבון בדרך כלל אין. למדתי שיש לאכול ולא חשוב מה, בכל רגע שיש סימני תיאבון; זה בסדר לוותר על מה שלא אוהבים אבל חשוב לאכול כדי לבנות את הגוף. והנה, התחלתי לאכול בננה ביום, פרי שלא נגעתי בו שנים רבות. למדתי שהתאבון שלי מתעורר בערב ולכן את עיקר האוכל בלעתי בערב. ביומיים האחרונים גם טעמתי שוקולד ממנו נרתעתי כמו שנמנעתי מקפה ומשאר מזונות שלדעתי לא תורמים ישירות לתהליך. ע”פ הצוות, כל מה שנכנס הוא ברכה, אפילו שוקולד. בחדר נמצאת באופן קבוע קופסת שוקולדים משובחים לכל אשר מכבד בביקור. פעם הייתה לי חולשה לזה, היום כבר אפילו בסך הכל הרשיתי לעצמי לטעום אחד..

הדבר השני שהיה מהותי לגביי הוא: כרית השינה. במשך מספר ימים התעוררתי עם כאב ראש, ובמיוחד בנקודה מסוימת מדי יום. קיבלתי אופטלגין מספר פעמים אך זה לא עזר. לאחר כשבוע שאלתי אם אפשר להחליף את הכרית או להביא מהבית. נאמר לי שגם וגם. באותו היום הכרית שלי הגיעה מהבית והפלא ופלא.. הבעיה נפתרה וכאבי הראש שככו. לידיעת מי שמתעתד להכנס לאשפוז לשם השתלה – כרית מהבית כן ניתן להביא (בניגוד למה שנאמר בספר שקראתי אודות השתלת מח עצם שלמעשה מתאר את חוקי הבית במחלקות להשתלת מח עצם בארה”ב).

תוך כדי כתיבת שורות אלה הופיעה בחדרי סטודנטית צעירה שהתנדבה לפרוייקט “לביא” שמטרתו לנדב סטודנטים לשהות עם חולים בכל מיני מחלקות בכדי להנעים את זמנם. העברנו שיחה קלה במשך שעה קלה והיה מאוד נחמד.

עד כה הקפדתי על שתי נורמות: היגיינת הפה ושתיית הרבה מים למרות הנוזלים שמוזרמים לוריד 24 שעות ביממה. בריאות הפה חשובה והצלחתי למנוע עד כה כמעט לחלוטין את תופעת הלוואי של הפצעים בפה.

פרופ’ בן יהודה הפתיעה בביקור קצר אחר הצהריים ומעט ציננה את השמחה. ספירה של 1.0 איננה עדות לעלייה וכי זו ציפייה מוקדמת מדי. אולי זו הסיבה שאיש מהרופאים לא הגיע עם בשורה זו מהבוקר זולת הדיווח אודות קריאת הספירה היומית ואולי התוצאה הינה דחיפה של הזריקות.. ימים יגידו. בריאות לכולנו.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, מאת David. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

אודות David

בן 53, נשוי + 4, גר במרכז הארץ לאחר ילדות מקסימה בעיר צפונית ורחוקה בשכונה לא שכונה מרובת ילדים, משפחות קשי יום ואתגרים לחיים. בצבא התברכתי בחמש שנים פעילות ברובן פעילות מאוד ברמת הגולן עם התמחות באפיון תחמושת, חומרי נפץ וחבלת שדה. לאחר חמש שנים אתגריות בטכניון, התחלתי את הקריירה בהיי טק, לגדל את ילדיי ולפנק את אשתי ומתי שהוא תוך כדי לידת הילד הרביעי השלמתי גם תואר שני במנהל עסקים בהצטיינות יתרה עם תזה. עובד בחברת הייטק עם אותם החברים כבר למעלה מעשור, נהנה מאוד מהעבודה שמפצה על השעות הרבות. עוסק בפעילות התנדבותית קהילתית במעט הזמן הפנוי ובספורט אתלטי שבו הצטיינתי ובעבר ואליו התמכרתי מחדש עד לאחרונה. גאה לציין שהתנדבתי ביחידת חילוץ מקריסת מבנים על כל צרה שלא תבוא. משתדל שהבלוג הזה יהווה מגדלור לכל אותם שותפים לדרך שמרגישים אבודים במדבר של דאגות וחרדות.

One thought on “הדרך למעלה?

  1. דוויד,

    סוף סוף פוסט חדש, כבר חיכיתי.
    שמחה לראות שאתה חוזר במהירות לפעילות.
    תמשיך ככה,
    שאפו לאישה, למשפחה, לחברים ובעיקר לך,
    הרבה בריאות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *