Day 0

יום שלישי, 18 בנובמבר 2014. יום ההשתלה.

ההשתלה הייתה אולי האירוע הקצר של היום. יום ההשתלה מכונה ברפואה Day 0. שתי שקיות מופשרות שיצאו מהקפאה (של מינוס 195 מעלות) מוזרמות אל תוך הוריד, אחת אחרי השנייה. לפני כן קיבלתי תרופה נגד בחילות ויתר תרופות ממסטלות שבקושי השאירו אותי ער להשתלה. אך התאמצתי, למרות תחושת אי נוחות צפויה שלוותה להשתלה. בסופה הוצאה המחט ואני צללתי לשינה עמוקה אל תוך הערב, לא לפני שמיששתי את הזרוע וחשתי כמה שהוריד קר אגב העירוי.

קדמו להשתלה שני אירועים: הקאות וביקורים.

על הבוקר התעוררתי עם תחושת בחילה והנה.. הם הגיעו. קצת מוקדם מהצפוי, למרות ה-Kytril, זה פה איתי, עם כל הצער שבדבר. אי אפשר לאמר שלא ידעתי אבל חשבתי שיותר מאוחר, ואולי התרופות ימנעו את ההקאות. אבל לא.

בבוקר גם זכיתי לביקור של שני מושתלים טריים שזה מכבר השתחררו מהמחלקה ומטופלים באשפוז יום של מח העצם (למדתי שזהו השלב שבא אחרי – טיפולי מעקב). ביקורים מאוד מעודדים שעזרו לי להבין את משמעות האכילה למרות התופעות הלא רצויות. חברים לדרך.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, מאת David. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

אודות David

בן 55, נשוי + 4, גר במרכז הארץ לאחר ילדות מקסימה בעיר צפונית ורחוקה בשכונה לא שכונה מרובת ילדים, משפחות קשי יום ואתגרים לחיים. בצבא התברכתי בחמש שנים פעילות ברובן פעילות מאוד ברמת הגולן עם התמחות באפיון תחמושת, חומרי נפץ וחבלת שדה. לאחר חמש שנים אתגריות בטכניון, התחלתי את הקריירה בהיי טק, לגדל את ילדיי ולפנק את אשתי ומתי שהוא תוך כדי לידת הילד הרביעי השלמתי גם תואר שני במנהל עסקים בהצטיינות יתרה עם תזה. עד מגיפת הקורונה עבדתי בחברת הייטק עם אותם החברים למעלה מעשור איתם אני עדיין בקשר, נהניתי מאוד מהעבודה שפיצתה על השעות הרבות. אך בקורונה חלה החמרה משמעותית ביכולתי לחיות את חיי לאור ההתמודדות והייתה החלטה לפרוש שגובתה מקיר לקיר. עד להחמרה עסקתי גם בפעילות התנדבותית קהילתית במעט הזמן הפנוי ובספורט אתלטי שבו הצטיינתי בעבר ואליו התמכרתי מחדש עד שהמיאלומה החליטה אחרת. גאה לציין שהתנדבתי ביחידת חילוץ מקריסת מבנים על כל צרה שלא תבוא. כיום מקדיש את זמני לגלות ולהנות מחדש עם משפחתי, ליותר זמן עם חברים לדרך, לפעילות התנדבותית ובמרדף אחר כל חולה מיאלומה לוודא שהוא לא מרגיש לבד. משתדל שהבלוג הזה יהווה מגדלור לכל אותם שותפים לדרך שמרגישים אבודים במדבר של דאגות וחרדות.

6 thoughts on “Day 0

  1. הי חבר
    גם אם אנחנו רחוקים בגליל הצפוני והגשום
    אנחנו חושבים עליך
    בטח אתה מרגיש לא משהו, אבל על תפסיק לקום וללכת
    סיבובים מסביב למחלקה נותנים המון כח
    תהיה חזק ונתראה בקרוב
    ושתצא ובכלל אתה מוזמן לבקר, יש לנו המון המון מקום
    אפרא

  2. דייויד יקר.
    אני כבר הרבה שנים אחרי ההשתלות (ברמ”ם יודעים לזהות “דברים טובים” ובזמני לא הסתפקו בהשתלה אחת…), אבל מרגיש מאד קרוב אליך ואל מה שאתה חווה.
    מחזיק לך אצבעות ומאחל לך בריאות מצוינת.

  3. הי
    עוד קצת ואתא אחרי המבול
    אחרי שמשחררים אותך- (תברח כמה שיותר מהר) תוכל להתחיל את השיקום ולחזור לחיים הרגילים שלך ואפילו לשפר את איכות החיים
    מחזיקה לך אצבעות
    פאולה

  4. זהו, אתה כבר אחרי הדבר.
    מרגש לקרוא את הדיווחים ובעיקר ומעבר לפרטים הטכניים, כמה טוב לשמוע על התמיכה שאתה זוכה לה גם מהמעגלים הקרובים של משפחה וחברים ויותר מזה מ”אחים לדם” – חברים חדשים שעברו לאחרונה השתלה ומגיעים לתמוך ולעודד.
    מחכה להמשך בהקדם,
    מירה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *