יום שני, 17 בנובמבר 2014. יום המלפלן.

היום התחיל בפרוצדורה הכי מסובכת עד כה: פרוצדורת המקלחת. יש לעטוף את היד עם הצנטר בניילון נצמד ולאטום בפלסטרים. ואז להכנס למקלחת עם ה”ידיד”, עמוד העירוי, אך לדאוג שלא ירטב. ללא עזרה כל ההתארגנות הייתה הרבה יותר קשה.

עד הצהריים שגרה רגילה. אפילו יצאנו לטייל מעט בחוץ. אני צמוד לעמוד העירוי וכיסוי פנים מעטר את פניי. אי אפשר שלא לחוש את המבטים של העוברים ושבים אך לי לא אכפת. נשמתי קצת אוויר פסגות קריר ונעים וחזרתי פנימה. ביקור רופאים קצר וזהו – מתקדמים למלפלן. חותמים על טפסי ההסכמה ולמעט מספר תרופות הכנה כולל תרופה נגד בחילות (Kytril), מתחילים.. למצוץ קרח. המון קרח.

בהתחלה נראה לי בלתי אפשרי. הפה קופא ורוצה לירוק את הגליל הקפוא הזה. לאחר כמה זמן מתרגלים ומוצצים.. עוד אחד ועוד אחד. ככה במשך כמה שעות. תוך כדי מקבלים את השקיות של המלפלן. אז בקיצור: מלפלן און דה רוק. מטרת הקרח: לכווץ את נימי הדם בפה ע”מ למנוע את הכיבים המפורסמים. אם זה עוזר עוד נדע.. לפחות משתדלים. בין לבין משלבים קרטיבים וארטיקים. לא נגעתי בהם כ”כ הרבה זמן והנה עוד אחד ועוד אחד שכבר לא ידעתי מה צורב לי יותר – הקרח או האסקימו לימון. רצו לפנק אותי אז סיפקו לי גם מגנום – יותר שוקולד מארטיק. מבחינתי זה גוש סוכר קפוא אבל לא הזמן להתלונן.. ממה אני מפחד? להשמין? ע”פ כל התחזיות אצא מכאן רזה יותר, אז קדימה ללעוס ולקרר את חלל הפה. ככה עד שעה אחרי תום העירוי. לפני הפרוצדורה וגם אחריה – פרוצדורה של היגיינת הפה – שטיפה בשתי תמיסות. האחת של מי מלח בה יש להשתמש 8 פעמים ביום. אין ברירה.

הצוות פה מסור כרגיל. הוא והוריי עסקו בלספק לי עוד ועוד כוסות עם קרח. מחר צפויה ההשתלה, ככה שיום זה זוכה לכינוי Day -1 ומחר.. Day 0.