לא תכננתי ששבוע החנוכה יהיה שבוע שאשאר חולה בבית. היו לי תכניות אחרות. רופאת המשפחה טענה היום שזה בגלל הטיסה חזרה לישראל – מישהו בטח הדביק אותי. אז או בטיסה, או בטיפול IVIG שהיה בחמישי, או מישהו בעבודה. לא חסר.. אלא שכשזה קורה לי זה קצת מלחיץ – בגלל הרגישות הידועה של המערכת. אז מכאב גרון זה הפך להצטננות עם כאבי ראש. מזל שהיה IVIG בחמישי ומזל שאני לוקח קלרידקס בקביעות (אנטיביוטיקה נגד דלקת ריאות ששומרת על הריאות). בהוראת הרופאה אני נדרש לשכב מכוסה עד הצוואר (והיא אפילו לא מעוניינת להכנס לויכוחים). אני די מבין אותה מעצם העובדה שהבוקר נסעתי עד למרפאה הפרטית שלה באשדוד ולו בכדי לא להמצא בתור בסניף של קופת החולים.

זה אמור להיות השבוע הנוח של השנה – העולם הנוצרי בחופש וזה הזמן למלא מצברים, לרוקן את תיבת המייל ככל שניתן, ובכלל להנות מחג החנוכה.

לפני שבוע חזרתי מנסיעה מדהימה מארה”ב. הדבר שהיה כה שונה – איתי הבן השני שלי הצטרף! הבחור עובד כבר מספר חודשים משמרות במפעל, חסך שקל לשקל וכשעלתה האפשרות שיצטרף אלי לנסיעת עבודה חיבק אותה בשתי ידיים. נסיעה פרטית מאוד שונה מנסיעת עבודה – כל ההוצאות כולל השינויים נופלים עליך. כך היה גם הפעם. אבל לא נתתי לכלום להשפיע על הכיף שלנו ביחד כולל מצבי הרפואי שהשתבש כליל בנסיעה, שינוי מזג האויר ועוד כהנה וכהנה. כל חוויה איתו ריגשה אותי וטרחתי לציין זאת – שהנאתו – הנאתי. היה כיף לאכול יחד את ארוחות הבוקר והערב, לצאת לקניות, טיולים ובילויים. לאיתי מלאו 18 באוגוסט האחרון והוא יתגייס בע”ה בסוף ינואר.

התחלנו את הנסיעה בסופ”ש קצר בניו יורק. טסנו בשישי בצהריים בטיסת בוקר שהתעכבה בכמה שעות. בניו יורק – קר! אך זה לא הפריע לנו. במקור הטיול אמור היה להיות: ניו יורק – פורטלנד – פיניקס – סן פרנסיסקו – ישראל. מספר ימים לפני הנסיעה נתבקשתי להתחיל קודם את שבוע העבודה בפיניקס ולהשתתף במספר דיונים חשובים ומשם להמשיך לפורטלנד. השינוי כבר קיצר בחצי יום את השהות בניו יורק ע”מ להגיע לפיניקס בזמן (הטיסה יוצאת בשבע בבוקר – אך איפשרה לצפות במשחק ה NBA הראשון בפיניקס). בניו יורק לקחנו מלון עם שאטל ליד ניו-ארק וכך חסכנו כסף וזמן. בשבת יצאנו לטייל מוקדם. במשך היום היה קר ולא היה תיאבון ובערב הרגשתי שאני קורס. אחסוך תאורים, אבל להקיא ברכבת התחתית של ניו יורק – לא כיף. אחרי שזה עובר זה אמנם מקל אבל גל נוסף ברכבת שמובילה לניוארק גרמה לי להתפלל שאגיע כבר אל החדר. מאז ועד חזרתנו הביתה למעלה משבוע לאחר מכן – מכת ש.ל.ש.ל. שכמותו איני זוכר. בשורה התחתונה – לא נתתי לזה להפריע לי בדבר – באינטנסיביות בעבודה, בהשגת המטרות, במשחקי ה NBA שצפינו יחדיו, לטיולים שיצאנו.. אלא שבכל פעם שניסיתי מזון אחר – הייתי בכוננות. ביום שישי בטרם יצאנו אל השדה, עלינו לתצפית מהר גבוה שמשקיף על פיניקס והסביבה (Southern Mountain) ומזל מזל שהצטיידתי בנייר טואלט… (שלוש נקודות). וזה עוד היה השבוע שאני ללא הרבלימיד, הדקסה והחבר החדש: הקלרידקס.

בין לבין התכתבתי עם חבר קרוב מאמ”ן ושיתפתי אותו שכיום אני משלים עם מצב רפואי שלפני פרוץ המחלה לא הייתי מעז לתפקד אחרת.

ביום רביעי של אותו שבוע היינו אמורים כאמור להמשיך מפיניקס לפורטלנד. כרטיסים כבר רכשתי הן לפורטלנד והן ממנה לסן פרנסיסקו אלא שיום לפני כן הוזהרתי מפני סופה מתקרבת ולבל אגיע לאזור. קצת התכווצתי: איתי די מיצה את עצמו באזור. מראש ע”מ להקל עליו לקחתי מלון בתוך אזור של מרכז קניות ענקי והוא כבר גמר את הסוס. מצד שני רכישת כרטיס נוסף וישיר לסן פרנסיסקו התברר כתוספת יקרה – הסברתי לו שהעלות עלי! איך שלא יהיה. לפחות ביום חמישי היה משחק NBA נוסף (נגד סן אנטוניו Spurs) וגם אליו הלכנו. חשבתי לחסוך דרך נסיעה של חמש שעות לוגאס, לילה בסופ”ש בעיר החטאים ומשם בטיסה זולה, אבל גם שם לא מצאתי רווח גדול. החלטתי שהדרך הפשוטה היא היעילה. ודווקא אז איתי החל לגלות את מה שיש למקום להציע: מגן החיות של פיניקס שהוא אחד מהגדולים בארה”ב, סלע ענק עם תצפית לשקיעות מהממות שנמצא בסמוך: Papago Park, התצפית Southern Mountain אותו ציינתי וכן שמורת הקקטוסים המופלאה לאורך המסלול (כשאסור בתכלית האיסור אפילו לרדת מהכביש וזאת ע”מ לשמר את הטבע).

Papago Park, Phoenix AZ

Papago Park – מבט אל פיניקס ועמק השמש (Valley of the Sun)

בסן פרנסיסקו התארחנו למעשה בעמק הסיליקון אצל אותה משפחה שבה התארחנו בקיץ. השיא היה לצפות במשחק הבית של הגולדן סטייט באורקל ארנה. זה מדהים ששעה וחצי לפני תחילת המשחק – פותחים את השערים וכבר אז לוקח כרבע שעה להכנס פנימה עם גלי האוהדים שבאים לצפות בסטפן קרי מתאמן. אם משחקי ה NBA של פיניקס היו חוויה – פה זו הייתה אומנות.

מייד כשחזרנו לישראל נכנסתי לצום וביצעתי בדיקות דם – הייתי מאוד סקרן לדעת כיצד השילוב של הרבלימיד והקלרידקס ממשיך לעבוד. כפי שציינתי בפוסט הקודם – הדגימה הראשונית (לאחר חודש אחד) הראתה ירידה של ה-FLC לרמות כמותן לא זכיתי לראות עד כה. כל העניין הזה מאוד משך אותי למעלה: השיעורים הנמוכים של ה-FLC, החזרה לכושר (ריצות כל יומיים לסירוגין) וכן השיתוף בדבר מצבי את הרופא התעסוקתי ומשם את הצוות הניהולי מתוך הנחייה להקל עליי. אני פשוט אמרתי לו: דוקטור, עזור לי להגן על עצמי מפני עצמי. היכולת סוף סוף להציף את זה – הקלה עליי מאוד וכאמור משכה אותי למעלה.

אלא שבמיאלומה כמו במיאלומה, רכבת ההרים לעולם לא תפסק. תוצאות בדיקות הדם הגיעו די מהר הפעם והראו על חזרה של ערכי ה-FLC לרמות מלפני השימוש בקלרידקס. ה”חשש” פה שפרופ’ בן יהודה תעלה את המינון, אלא שזה ימתין לפגישה בינואר ולא אכניס דברים לראש. מעבר לכך ויתכן שהערכים עלו עקב מצבי הרפואי בשבועיים האחרונים, מי יודע? אני ממתין לסיום המחזור הנוכחי (מחזור ח”י של הרבלימיד) ע”מ להמשיך ולעקוב.

מחר בבוקר יש לי המשך מעקב עם הרופא התעסוקתי וזה רמז לכך שצריך לפרוש ולישון משהו – בכל זאת עוד מעט שלוש בלילה – אך אני מסיים את הפוסט הזה בשמחה שהצלחתי להקיש בקצות האצבעות את החוויות המדהימות שעברו עליי בשבועות האחרונים. לילה טוב וחנוכה שמח.